אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' איילון בע"מ - חברה לבטוח

פסק דין

1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ברק–נבו) מיום 23.11.08 (ת.א. 57886/05) אשר קיבל את תביעת התחלוף שהגישה המשיבה כנגד המערערת.

2.המחלוקת המרכזית שבין הצדדים, האם נהג הרכב שבוטח על ידי המערערת (להלן הנהג), היה בעל רישיון נהיגה בעת אירוע התאונה, בה ניזוק רכב אשר היה מבוטח על ידי המשיבה.

גדר המחלוקת - פרשנות תקנות 567 ו-567א' לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: התקנות). תקנה 567 כותרתה "רישיון נהיגה זר" ולשונה (העדכני לאחר תיקון נוסף שאינו רלוונטי לענייננו):

"מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה:

(1) תנאי הגיל...

(2) אם הוא נוהג רכב כאמור –

(א) בתקנות 176 עד 181 – שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מצטבר;

(ב) בתקנות 182 עד 185 – שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שלושה חודשים, אלא אם כן הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ-30 ימים באופן מצטבר. "

תקנה 567א' כותרתה "רישיון נהיגה לעולה ולתושב חוזר" ולשונה:

"עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל, רשאי לנהוג ברישיון נהיגה זר, ברכב המתאים לדרגת רישיונו, במשך תקופה של שנה מיום כניסתו לישראל ובלבד שנתקיימו בו תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190."

3.התאונה בה פגע הנהג ברכב אשר היה מבוטח על ידי המשיבה, אירעה ביום 9.12.04.

אין מחלוקת כי הנהג הינו אזרח ישראל, כך גם בעל דרכון ותעודת זהות ישראלית, אולם, באותה עת לא החזיק הנהג רישיון ישראלי, אלא רישיון נהיגה אמריקאי. עוד קבע בית משפט קמא, כי הנהג אינו מתגורר בארץ דרך קבע, אולם על פי דרכונו, הוא יצא מהארץ ונכנס אליה מספר פעמים.

בביקור הקודם לזה שבו קרתה התאונה, נכנס הנהג ארצה ביום 30.7.03 ויצא ב-29.8.03 וכשבביקור במסגרתו אירעה התאונה, נכנס הנהג ארצה ביום 28.3.04 ועד מועד התאונה שהה בארץ כ-8.5 חודשים.

4.המשיבה טענה כי במקרה דנן חלה תקנה 567 ולא תקנה 567א' לתקנות, הואיל והנהג אינו תושב ישראל וכותרת התקנה האמורה היא המתאימה לעניינו של הנהג. בנסיבות אלו, הואיל ובידי הנהג היה רישיון נהיגה זר בר תוקף, כך גם מאז מועד כניסתו האחרונה, לא חלפה שנה עד התאונה, אזי, יש לראותו כבעל רישיון נהיגה בר תוקף בישראל.

מנגד המערערת טענה כי חלה תקנה 567א' לתקנות, הואיל ומדובר באזרח ישראלי הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, וכי הנהג לא שהה משך שנה רצופה מחוץ לישראל טרם כניסתו האחרונה לארץ, ועל כן לא התקיימו התנאים הנדרשים לפי התקנה האמורה, ועל כן, יש לראות את הנהג כמי שנהג ללא רישיון תקף בישראל.

5. בית משפט קמא, קבע כי אכן, לכאורה, שתי התקנות יכולות לחול על הנהג, הואיל ומצד אחד אינו תושב ישראל, ועל כן, תחול תקנה 567 אולם מנגד, הוא אזרח ישראל ועל כן חלה לכאורה, גם תקנה 567א'.

בסופו של יום סבר בית משפט קמא, כי יש להעדיף את הפירוש לפיו חלה בעניינו של הנהג דנן, תקנה 567 לתקנות. מטרת התקנה לאפשר למי שמרכז חייו אינו בישראל, לנהוג בישראל ללא ביצוע הנדרש להוצאת רישיון נהיגה ישראלי, ובהקשר לתקנה 567א', הרי היא נועדה לאפשר למי שחזר לישראל לאחר תקופה ממושכת, להתארגן להוצאת רישיון נהיגה ישראלי.

בית משפט קמא מצא תימוכין לעמדתו בדרישה המחמירה שבתקנה 567 לעניין סוגי כלי הרכב כגון כלי רכב כבדים וכדומה, אשר התקופה המקסימאלית אינה שנה, אלא שלושה חודשים בלבד. עוד הפנה בית משפט קמא לבר"ע (חי') אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (לא פורסם 20.5.07), מפי כב' השופט עמית (להלן: עניין אליהו) וכשבית משפט שם שלל את מבחן "האזרחות" ודחה את הטענה כאילו מעת שמדובר באזרח ישראלי, בהכרח חלה תקנה 567א' והעדיף את הפירוש לפיו תקנה 567 חלה על כל מי שמגיע לישראל לתקופה ארעית וגם אם מחזיק הוא באזרחות ישראלית, דהיינו שהמבחן הקובע הינו מבחן התושבות ולא מבחן האזרחות.

6.המערערת טענה בערעורה טענות שונות הקשורות לעובדות המקרה הספציפי, כך גם טענות הקשורות לפוליסת הביטוח ולשונה. עוד טענה לעניין קביעות עובדתיות אלו או אחרות של בית משפט קמא.